וונדי הלם, 52

שיתוק הפנים שלי הוריד לי את הביטחון והערך העצמי לרצפה. אנשים בוהים בי ברחוב כי אני נראית להם שונה או כי אני ממצמצת הרבה. אנשים יכולים להיות ממש רעים. אחד הדברים הכי עצובים היו שניסיתי להתאמן לא לחייך, כי החיוך שלי עקום ולא יפה. אבל לא לחייך לא עוזר לערך העצמי שלי גם ככה, כי כשאנחנו מחייכים, הגוף שלנו מפיק כל מיני חומרים שגורמים לנו להרגיש שמחים. 

להיות יפה זה פרויקט לכל החיים, פרויקט של קבלה עצמית - אנחנו תמיד רוצים את מה שאין, אבל האמת היא שאנחנו יכולים להיות הכל. למדתי לקבל את עצמי; אני הסך הכל של עצמי, לא פחות ולא יותר, וזה מה שעושה אותי יפה. אני מאמינה שאני משדרת הנוכחות ואנרגיה - זה בתחושה. | אני תמיד מוצאת דברים מדהימים באנשים. אני מסוג האנשים שיגידו לאדם זר ברכבת, ׳את נראית נהדר׳ או ׳איזה פנים יפות יש לך׳, ואנשים תמיד בהלם מזה. אנשים ממש מופתעים כשנותנים להם מחמאות.