הייתי מאוד חסרת ביטחון בנוגע למראה שלי, בתור ילדה. אמא שלי היתה אומרת לי כמה אני יפה כל הזמן, אבל במקומות אחרים זה לא ממש היה ככה. אני ממורשת מעורבת (אמא שלי בריטית לבנה, אבא שלי שחור ממוצא ג׳מייקני), וגדלתי בעיר קטנה עם רוב לבן, כך שכשהייתי בגן, הבובות ששיחקתי איתן לא היו בצבע העור שלי, בבית הספר היסודי, השיער שלי היה שונה לחלוטין מזה של הדמויות בספרים שקראתי, וכל האנשים שהערצתי בחטיבה ובתיכון לא נראו כמוני.
״כשהייתי צעירה יותר, השקעתי כל כך הרבה זמן ומאמץ כדי להתאים את עצמי לאידאל יופי בלתי אפשרי; יישרתי את השיער, הוצאתי גבות, שמתי מלא מייק-אפ. אני זוכרת כמה אמא שלי נחרדה בפעם הראשונה שעשיתי פן. היא הקפידה להגיד לי שאני יפה תמיד פשוט כמו שאני, וזה נתן לי כל כך הרבה ביטחון להיות מי שאני היום.״ –מרילי, 28
״כשהייתי צעירה יותר, השקעתי כל כך הרבה זמן ומאמץ כדי להתאים את עצמי לאידאל יופי בלתי אפשרי; יישרתי את השיער, הוצאתי גבות, שמתי מלא מייק-אפ. אני זוכרת כמה אמא שלי נחרדה בפעם הראשונה שעשיתי פן. היא הקפידה להגיד לי שאני יפה תמיד פשוט כמו שאני, וזה נתן לי כל כך הרבה ביטחון להיות מי שאני היום.״ –מרילי, 28
כל הזמן ניסיתי לשנות את איך שאני נראית. פעם, אחת החברות שלי אמרה לי: ״את צריכה להשקיע יותר ולשים יותר מייקאפ, רק ככה בנים יאהבו אותך״. אז במשך שנים, בזבזתי שעות על פנים והחלקות, ותלשתי לעצמי את הגבות - רק כדי לנסות לענות על סטנדרט בלתי אפשרי של יופי.
נקודת המפנה שלי היתה כשהתחלתי לעבוד כמדריכת ילדים במתנ״ס. ראיתי איך ילדות בנות 5 כבר מפתחות חוסר ביטחון בנוגע למראה שלהן, בעוד שבעיני הן היו מדהימות, מבפנים ומבחוץ. העבודה הזאת עזרה לי להגדיר מחדש מהו יופי אמיתי. עזרה לי להבין מה באמת חשוב. אני לא כאן כדי למצוא חן בעיני אף אחד. | בתור נשים, תמיד נצטרך לענות על סטנדרט בלתי אפשרי של יופי שנקבע אי שם. אז אני מאמינה בלהיות השינוי שאנחנו רוצות לראות בעולם, לאתגר את מה שהוכתב לנו מראש ולהגדיר מחדש מהו יופי אמיתי.
